“באמת שאין כמו מראה עיניים. שנים אני מודעת לקיומו של ארגון "מחסום WATCH  " ושנים שאני מזדהה עם פעילותו. שנים שאני חושבת שאני מכירה את מציאות המחסומים – הרי ראיתי סרטים וכתבות. מסתבר שלא ממש. תודות לפרויקט המבורך של סדנת SPOT  של בית הספר לתקשורת ולעבודה היצירתית והמאומצת של הסטודנטים, זכיתי גם אני "לטעום" ישירות את הנושא. כל מה שאני מלמדת שנים על כוחה של סיטואציה לעצב התנהגות (ולאורך זמן אפילו אישיות) הודגם באופן מובהק על ידי שיחותינו עם החיילים במחסומים וההסברים של נשות הארגון לגבי סוגיות כמו למשל, זכותם של ישראלים לנסוע על כביש נתון, ואיסור על נסיעה בכביש על הפלשתינים (הרי חייבים לשמור על תושבי ההתנחלויות). וזאת ללא כל שילוט שמורה על כך. כי אנחנו הרי לא משטר אפרטהייד....קשה לי להשתחרר מה-CLOSE UP  שנוצר פעם אחרי פעם בראשי - של קצה הרובה של החייל שמגיע בדיוק לגובה עיניהם של הילדים שעוברים עם הוריהם במחסום. ומהמחשבה: איזה סיכוי יש שילדים כאלה יגדלו ללא שפיתחו שנאה כלפינו? ש"הכיבוש משחית" האמנתי מזמן. אבל התוודיתי ישירות בסיור לדרך שבה זה קורה. היה מרתק. ומדכא. ”